אבל כבד ירד על היישוב תלם, עם היוודע תוצאותיה המחרידות של תאונת הדרכים שאירעה בסמוך לצומת העוקפים ביום חמישי, כ"ה באדר תשס"ז.
שני ההרוגים בתאונה, הרב אבי כהן אור ואשתו שמחה זצ"ל, היו מעמודי התווך של היישוב, והיוו דמויות מופת לתלמידי בית המדרש 'נתיבות דרור', לתושבי תלם ואדורה, למשפחתם העניפה ולכל מכריהם וידידיהם.
ראשית גידולו של הרב אבי היתה ישיבת ההסדר במעלות, ולאחריה בית מדרש מר"ץ במבשרת ציון שם גם נשא את רעייתו שמחה לאישה. את עיקר אישיותו הרוחנית התרקמה והתעצבה מעט מאוחר יותר, בין כתליה של ישיבת 'שבי חברון'.
במהלך כל שנות לימודו, בהן שקד על דלתות בית המדרש בהתמדה מופלאה, רכש לו הרב אבי בקיאות ועמקות בגמרא, בהלכה ובאמונה. מעט מאוד אנשים ידעו כי האברך העניו והצנוע, בעל החיוך הביישני, הינו תלמיד חכם בעל שיעור קומה מיוחד במינו.
לאחר תקופה קצרה בה שימש כר"מ בישיבת 'שבי חברון', פנה אליו הרב משה בלייכר, ראש הישיבה, ושלח אותו להקים בתלם את בית המדרש 'נתיבות דרור'. הרב אבי ראה בשליחות שהטיל עליו רבו את משימת חייו. מאותו רגע ואילך היו כל מעייניו נתונים לגיבוש גרעין המשפחות הדתיות שהתעתד להגיע ליישוב, שהוגדר עד אז כיישוב חילוני, ולכינונו של בית המדרש.
משהוקם בית המדרש בתלם, באלול תשס"ג, השקיע בו הרב אבי את כל מרצו, בלי חשבונות של שעות או של ממון, במסירות נפש שקשה לתארה במילים. מעבר לכל שיעורי הגמרא והאמונה היה הרב אבי מעין 'אבא' עבור התלמידים: קשוב למצוקות, שותף להתלבטויות, מתווה כיווני חשיבה, ומעניק עצות נאמנות ועמוקות. בית המשפחה היה פתוח כל העת עבור התלמידים, והתקיימו בו באופן תדיר שיעורי אמונה, עם העוגות הביתיות הטעימות של שמחה, ועם האווירה הביתית החמימה והנעימה.
על גישתו החינוכית המיוחדת של הרב אבי ניתן ללמוד מתוך פירוש מקורי שהעניק לפסוק "בניך כשתילי זיתים": שתילים רכים, כך הסביר, זקוקים להשקייה של טפטפות דווקא – באיטיות, בעדינות ובהתמדה, ולא ניתן להסתפק בהזרמת כמות גדולה של מים מדי פעם בפעם. כך הוא גם סוד החינוך: טפטוף עדין ורך, שנעשה בהתמדה, בנחישות ובגבורה שקטה, מביא להצמחתם של כוחות נסתרים, וחושף מעיינות פנימיים מלאי ברכה.
כזו היתה גישתו גם בענייני היישוב: הרב אבי האמין, בכל נפשו ובכל מאודו, כי חיבור בין עולמות תרבותיים שונים, כפי שנעשה בתלם, אינו עניין של 'זבנג וגמרנו'. גם כאן פעל תמיד בנחת רוח, בענווה מלאת עוז, בראייה של הטוב הפנימי הגנוז בכל אדם ובעמל אינסופי לגלותו ולהוציאו אל האור.
בשליחותו הגדולה והמיוחדת של הרב אבי היתה שותפה כל העת רעייתו שמחה. על מנת שיוכל להשקיע את מירב זמנו בבית המדרש, לקחה היא על עצמה את כל הדאגה לענייני הבית, ואת הטיפול המסור והחם בשמונת הילדים. כל זה – בצד עבודתה הנפלאה כמחנכת בבית הספר לבנות בקרית ארבע, שם ראתה ברכה רבה בעמלה, בצד השקעת שעות רבות ותשומת לב גדולה בענייני החינוך של כלל ילדי היישוב.
"אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", ואשרי מי שבאה לכאן – ובעלה איתה. ובעלה עומד לצידה בגן העדן, ותלמודו בידו, והוא עומד ומכריז ומעיד עליה: 'שלי ושלכם – שלה!'
החלום הגדול של הרב אבי ושמחה כהן אור זצ"ל ימשיך להוביל את כולנו קדימה. היישוב תלם יגדל ויתפתח, בעזרת ה', ובית המדרש יוסיף להימלא בבחורים הצמאים לעומק של תורה ואמונה, עומק של תורת חיים, שתלך ותבקע מן המקום הקדוש הזה ביתר שאת וביתר עוז.
חיים של שליחות היו להם, לבני הזוג האציליים והצנועים הללו, וחיים של שליחות אינם מסתיימים. השליחות עוברת ונמשכת ונמסרת הלאה, וכולנו קרואים להיות לה לנושאים.